"Now
I know that all I'm going to be doing from here on is losing everything"
בניגוד לאווירה הקלילה שבה נפתחה העונה החמישית, העונה השישית נפתחת
בפרק כפול קודר למדי שבו המוות חוזר שוב ושוב. המוות הזה, הוא כמובן סמלי, לתקופה
הישנה שנגמרת – (הפרק מתרחש בין חג המולד של 1967 ופתיחת שנת 1968), להבנה שהעולם
משתנה, ולחוסר הרלוונטיות של הדמויות המבוגרות, שמאבדות את מקומן לטובת הדור הצעיר
שמביא איתו ערכים חדשים ודעות חדשות ושונות.
כבר בסצנה הראשונה של הפרק יש רמז למוות קרוב, כשדמות כלשהי עוברת
החייאה. הצעקה של מייגן ברקע רומזת שאולי זהו דון, אבל לא רואים את פניו. הקטע הזה
הוא מעין הקדמה למה שעוד צפוי בהמשך, אבל מיד אחריו יש מעבר חד מאוד לחופשה של
מייגן ודון בהוואי (שם, אגב, מופיע רמז המוות השני – דון קורא את Inferno של דאנטה). למרות
השאלה שתלויה מאז סוף העונה החמישית – האם דון עדיין נאמן למייגן למרות המשבר
שחווה – נראה שהם נהנים ומאוהבים כמו תמיד. במהלך החופשה הזו מתגלה שמייגן משחקת
באופרת סבון ולראשונה נראה שדון הוא דמות פחות חשובה מבת זוגו.
בבית המלון, דון פוגש חייל צעיר בשם דינקינס, ומהשיחה ביניהם נראה כאילו
הוא גרסה צעירה של דון – חוזר מהמלחמה ועומד להתחתן למחרת. דינקינס גם רומז שבעתיד
הוא יהיה כמו דון, "האיש שלא יכול להירדם ומדבר עם זרים" ומשכנע אותו
למסור את כלתו בחתונה למחרת, בתפקיד האב. יש פה סוג של העברת שרביט מדור לדור –
דון נכנס לתפקיד האבהי, המבוגר, החונך של שני "הילדים" שרק מתחילים את
החיים שלהם.
 |
| דור ישן, דור חדש, שני חיילים. דון ודינקינס (צילום מהאתר הרשמי) |
כשמייגן ודון חוזרים הביתה, אנחנו רואים בפלאשבק, שהגבר שעבר החייאה
הוא ג'ונסי, שוער הבניין. כך אנחנו גם מכירים את ד"ר ארנולד רוזן, השכן
היהודי שהוא גם רופא ושהפך לחבר של הזוג. דון תמיד היה אדם בלי חברים ולכן מוזר
לראות את הקשר ביניהם במהלך הפרק. דון אפילו מזמין את ארנולד למשרדים ונותן לו
מצלמה במתנה. שאלת החברות ביניהם מסקרנת מאוד.
בטי, פולין, סאלי וסנדי – חברתה של סאלי – יוצאות לראות את "מפצח
האגוזים" בעיר. בדרך חזרה, בטי מקבלת דוח, שללא ספק בצעירותה הייתה יכולה
להתחמק ממנו רק באמצעות חיוכים לשוטר. היום זה כבר לא עוזר לה ואפילו העובדה שהיא
נשואה להנרי פרנסיס ממשרד ראש העיר, לא עושה רושם על אף אחד. סאלי מגלה סימני
התמרדות ראשונים כשהיא אומרת "אני שונאת שוטרים" ואנחנו מגלים שאמה של
סנדי מתה והיא ישנה בבית פרנסיס. התכנית שלה היא לעבור לניו יורק לבד, ובטי נחרדת
מהמחשבה, בעיקר בגלל המציאות החדשה – הפגנות ופשע בכל מקום. אבל לסנדי יש תפיסת
עולם שונה לחלוטין ובעיניה מסלול חיים כמו של בטי זה אסון שהיא חייבת לברוח ממנו.
בטי נעלבת אבל בתוך תוכה יודעת את האמת.
אחרי שבטי מגלה שסנדי עזבה בניגוד לעצתה, היא נוסעת לעיר לחפש אותה.
בשיחה בינה לבין סנדי במטבח, נזכר עברה של בטי כדוגמנית בעיר, וכרגע נראה שאין
יותר רחוק מזה במציאות חייה. בטי היא הגברת באמצע הרחוב שאף אחד מהצעירים לא עוזר
לה. הילדים שפלשו לבניין הנטוש והמזוהם משתמשים בה כדי ללמוד לבשל ואין לה שום
הבנה של צורת החיים שלהם. הם אפילו לועגים לה ובסופו של דבר היא מבינה שלא תצליח
למצוא את סנדי. אולי בעקבות לעג הילדים למראה שלה, אולי בעקבות הרצון של הנרי
לעורר קצת את הקשר ביניהם ואולי פשוט כדי להרגיש שעל דבר אחד בחייה יש לה שליטה,
בטי צובעת את שיערה לחום. זה השינוי הכי גדול שהיא כנראה מסוגלת לבצע בעצמה.
פגי חוזרת הביתה מהחופשה ומיד מקבלת טלפון בהול, שבגלל בדיחות על
חיילים כורתי אוזניים בויאטנם, הקמפיין שלה לאוזניות עומד בסכנה. פגי השתנתה מאוד
והיא מלאת בטחון ואפילו כועסת על הבוס שלה כשהוא מתקשר בשעת לילה. גם כשהיא מנסה
למצוא פתרון עם הלקוחות, היא לא מראה שום חולשה והיא מתעקשת על כך שהיא יכולה
לכתוב מודעה מצוינת ושהיא יודעת מה היא עושה. בסופו של דבר, אחרי שהיא גם נוזפת
בעובדים האחרים על עבודה מרושלת, היא מצליחה למצוא הברקה שהופכת את הקמפיין לטוב
יותר ממה שהיה קודם. בטחון, כשרון, מנהיגות - כל הסימנים מראים שפגי היא סוג של
דון דרייפר חדש. היא עצמה רומזת לכך כשהיא משתמשת בשיטות שלו כדי לנסות ולמצוא
רעיונות.
 |
| היורשת של דרייפר. פגי (צילום מהאתר הרשמי) |
את דמותו של רוג'ר אנחנו מוצאים לראשונה בפרק כשהוא בטיפול פסיכולוגי.
כנראה החוויה האחרונה בחיים שמתאימה לו. בהתחלה נראה שהוא לועג לכל התהליך
("דוקטור, מה פירוש כל זה?!" הוא מנסה לצחוק עם המטפל) אבל למרות שרוג'ר
מתנהג בילדותיות האופיינית לו, הסיבה לכך שהוא פונה לעזרה היא רצינית - הוא כבר לא
מרגיש יותר כלום בחיים. בעיניו הכל הליכה ישירה אל המוות.
ואם לא היה די ברמזים עד עכשיו, מגיע מוות אמיתי. אמו של רוג'ר,
שהייתה זקנה מאוד, מתה. הוא לא מופתע ולא נראה שהוא מתרגש מכך, עד ללוויה שלה. בטקס,
מיד אחרי שדון השיכור מקיא מול כולם, רוג'ר חוטף מעין התמוטטות עצבים ובכעס דורש
מכולם לעזוב ונמלט לאחד החדרים. ""This is my funeral! הוא צועק, ובמובן מסוים הוא צודק. בלי שום התרגשות מהחיים,
בלי האשה היחידה שאהבה אותו ללא אינטרסים (אפילו בתו מתייחסת אליו רק כמקור לכסף)
ובלי שום עתיד לצפות לו, רוג'ר באמת הגיע לסוף כלשהו.
דון מתגלה כמיושן, כשהוא שואל למה צריך להכניס לפרסומת את המילה
"אהבה" בלי קשר למוצר. הוא לא מתחבר לרעיון של אהבה בכל מקום ובכל הקשר
(בניגוד, כמובן, להפכה שמתחוללת "בחוץ" ושדוגלת בעיקר באהבה) לאחר מכן,
הוא נפגש עם הלקוחות משרתון, ומציע להם קמפיין בהשראת החופשה שלו עם מייגן בהוואי,
אליה הם שלחו אותו למטרה הזו בדיוק. הרעיון של דון מזכיר לכולם התאבדות, למרות
שהוא לא חושב כך. כאן מתחברים כמה רמזים שקשורים לדון ולמוות: בנוסף לספר שקרא על
החוף, האיש במודעה מוריד מעליו חליפה ורומז אליו, וכשדון עומד במשרד שלו, נשמע רחש
הגלים מהחוף. אחרי שהוא מקיא בבית אמו של רוג'ר, הוא שואל את ג'ונסי מה הוא ראה
כש"מת" באותו היום – "זה היה אור שמש חם וטרופי? שמעת את
הים?" לאחר מכן, כשהוא הולך לישון בבית, הוא נראה כמו מת בארון – שוכב על הגב
עם הידיים לצדדים. הטיול של דון להוואי והחוויה שלו עם הבחור הצעיר מסמלים את
"מותו" של דון – הוא הדור הישן, דינקינס הוא הדור החדש. לא במקרה דון
לוקח את המצית של דינקינס בטעות, ולא במקרה היא חוזרת אליו למרות שהוא מנסה להפטר
ממנה. היא התזכורת שלו לקיומו של עולם צעיר שהוא כבר לא חלק ממנו.
רוג'ר מקבל עוד בשורת מוות – הפעם זה מצחצח הנעליים שלו, ג'ורג'יו.
למרות שהוא לא בכה בכלל כשאמו מתה, עכשיו רוג'ר מתפרק ובוכה, לראשונה אי פעם
בסדרה. הבכי הוא כמובן לא על ג'ורג'יו, אלא על עוד חלק מעולמו של שנעלם ולא יחזור
יותר. כמו שרוג'ר אומר למטפל שלו, כל מה שמחכה לו מעכשיו בחיים זה רק עוד ועוד
אובדן.
 |
| בוכה לראשונה. רוג'ר (צילום מהאתר הרשמי) |
מייגן ודון חוגגים את השנה החדשה עם הזוג רוזן וזוג שכנים נוסף. הם
רואים ביחד שקופיות מהוואי, והתמונה היחידה שהפוכה היא זו של שניהם יחד. בהמשך,
הרופא צריך ללכת ודון עוזר לו למצוא ציוד סקי כדי לצאת בשלג. נראה שהיחסים ביניהם
טובים ושהם באמת חברים, ואז מתגלה האמת על החברות הזו, יחד עם התשובה לשאלת
הנאמנות של דון ומייגן. דון שוב מגלה חולשה, והפעם המאהבת שלו היא לא אחרת
מסילביה, אשתו של ארנולד. בניגוד לבגידות שלו בבטי, הפעם דון סובל מרגשות אשמה.
כנראה שזו הסיבה שהוא מנסה לפצות את ארנולד בעזרה ובמתנות.
כשהוא חוזר הביתה, מייגן מאחלת לו "שנה טובה". הוא לא עונה
לה. קל לדעת למי משניהם תהיה שנה טובה יותר.
נקודות למחשבה
- מעניין לראות את הנשים הצעירות מול בטי והגברים בפרק הזה: פגי, מייגן ואפילו סאלי מלאות בטחון ופורחות במציאות החדשה, בעוד דון ורוג'ר הולכים והופכים לעלובים וחסרי ישע. נראה כמו מהפכה פמיניסטית בהתהוות.
- ישן מול חדש: את השותפים (להלן: המבוגרים) מצלמים בשחור לבן. מייגן מצלמת בצבע, פגי מקרינה פילם בצבע.
אין עתידות, יש שאלות:
- דון מסתכן במאהבת קרובה מדי, וחש אשמה על הבגידה שלו. האם הוא ייתפס? האם הוא רוצה להיתפס?
- סאלי מתנהגת כמו מתבגרת טיפוסית: לא אוהבת שוטרים ומתייחסת לכולם בלגלוג, טורקת בפניה של בטי את הדלת כשהיא מדברת בטלפון. מעניין מה מצפה לדמות שלה בעונה הקרובה.
והפרומו
לפרק הבא
והפרומו
לפרק הבא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה