יום חמישי, 12 בינואר 2012

עונה 2, פרק 9: עומד במקום

"It's your life. You don't know how long it's gonna last, but you know it doesn't end well. You've gotta move forward."

למרות שהוא זה שטוען שצריך להמשיך הלאה בחיים, בפרק התשיעי, דון הוא היחיד שעומד במקום ונשאר באותו מצב, בעוד שאר הדמויות עוברות שינויים גדולים.

הפרק מתחיל בשגרה החדשה של דון, אחרי שבטי ביקשה ממנו שלא לבוא הביתה. הוא מתעורר בבית מלון, נראה גרוע למדי ומשתעל. בטי נראית רע מאוד גם היא, כשהיא מתעוררת בבית, מולה נמצא הבקבוק שמזכיר לנו שהתסכול מוביל אותה בעיקר לשתייה.

עד שאשתי זרקה אותי מהבית, אני לא יכול לבגוד בה עם מרילין. דון והידיעה (צילום מסך)
מהעיתון שדון מקבל אנחנו מתמקמים באוגוסט 1962 – מרילין מונרו מתה. אפילו דון לוקח לו כמה שניות להזדעזע מהידיעה. אולי כמחווה למרילין, שגופתה נמצאה על ידי הפסיכיאטר שלה, לכל אורך הפרק דמויות מוצאות את עצמן מרוסקות על איזה ספה. בצורה מאוד בולטת שמזכירה לנו שכולם פה צריכים טיפול. ודחוף. 



במעלית בדרך למשרד, מעניין לראות שבניגוד לפעם הקודמת שבה גבר לבן, גבר שחור ואשה עלו יחד, ההיררכיה השתנתה – וכעת דון עומד בין הוליס, נער המעלית, לפגי. יכול להיות שמצבו כל כך גרוע שהוא שווה לאשה וגבר שחור? אבוי.

פגי מוטרדת ממותה של מרילין מונרו, אך לא מגיבה ברגשנות. היא כן אומרת שני דברים חשובים: הראשון הוא, שמסתבר שגם כשאתה כל כך מפורסם אתה יכול להיות לבד – ובכך היא מעידה גם על מצבו של דון, שכולם סביבו מתייחסים אליו כאל כוכב, אבל הוא בעצם מאוד בודד, ובמיוחד עכשיו כשגם בבית הוא לא רצוי. הדבר השני שפגי אומרת הוא, שטוב שפלייטקס לא לקחו את הקמפיין של ג'קי/ מרילין, אחרת היו צריכים לעצור הכל עכשיו. דון מסכים איתה ומביט בה בהערכה. כדי להדגיש את ההבדל בינה לבין הבנות האחרות במשרד, מיד רואים את המזכירות בוכות ומתאבלות על מרילין. עד כדי כך שדון שואל את ג'יין אם היא צריכה ללכת הביתה. 

ובעוד הנשים עסוקות בענייני נשים, הגברים עסוקים בעניין גברי – תרומת דם שעתידה להתקיים במשרדים. דון מתכוון להשתתף ומעוניין לגייס את מי שרק אפשר. למה? לעזור לאנושות, הוא טוען. ומגלה רגישות שאינה אופיינית לו. האם זו הבדידות?
 
בטי מנסה להפיג את השעמום בבית, ומבצעת מטלות מעצבנות כמו הפשרת המקרר וסידור המגירות. מהר מאוד אנחנו רואים שהיא חוזרת לכוס היין. 

ג'יין מתוודה בפני דון שסאלי התקשרה ושאלה מתי ישוב מנסיעת העסקים שלו, וכך היא מגלה שהוא לא ישן בבית. "שמת לב שאני אדם דיסקרטי", ג'יין אומרת. "אני לא יודע כלום עלייך", דון עונה לה בחוסר סבלנות. הוא כמובן לא מעוניין לדבר על העניין עם אף אחד, ובטח לא להיות מושא לרחמים. 

פרדי ראמסון מתכונן לפרזנטציה עם פגי, פיט וסאל. בשלב מסוים הוא משתין במכנסיים ואפילו לא שם לב לכך, עד שפגי מסבה את תשומת לבו לעניין, בזמן שפיט נגעל וסאל לא יכול להפסיק לצחוק. מיד אחר כך פרדי מתעלף על הכורסה שלו. כדי לחפות על היעדרו פגי מבקשת לדבר עם דון, אבל פיט מיד קופץ – אני אתמודד עם זה, הוא אומר. פיט תמיד ינסה להראות שהוא לא פחות טוב מדון ולא זקוק לו. בזמן שדואגים שהשיכור לא יצא מהמשרד שלו, פגי מובילה את הפרזנטציה בהצלחה. היא היחידה שמתייחסת לכל הנושא בצורה תומכת ולא מנסה לצחוק על פרדי או ללעוג לו. 

לא רק פרדי מעולף, אלא גם בטי, שנרדמת על הספה הגדולה עם הראש למטה. זה הרמז החזק ביותר להשוואה בין מרילין מונרו ובטי – שתי בלונדיניות חסרות הכרה עם בעיות נפשיות. לשתיהן היה נראה שיש הכל ושתיהן מצאו את עצמן אבודות, למרות שקיבלו עזרה מקצועית. בטי מתעוררת כשחברתה, שרה בת', מגיעה לשאול שמלה. היא מספרת לה שהיא חולמת על ארתור מהרכיבה. כשבטי גוערת בה על כך, שרה בת' מבינה שלבטי אין בעיה כזו, כי יש לה בעל מושלם. וזה בדיוק השלב שבטי מבקשת ממנה ללכת, כי היא "לא מרגישה טוב".  

הבאה בתור ששרועה על ספה היא ג'ואן. עוד דמות שמרגישה הזדהות עם מרילין מונרו (גם הגברים חשבו ככה, כשסיווגו את המזכירות לפני קמפיין פלייטקס). רוג'ר טוען שהיא לא כמוה ומנסה להרגיע אותה. אבל ג'ואן נסערת ומרגישה קשר אישי למקרה. ולא סתם. גם לה יש קווי דמיון למרילין, בתור זו שאנשים לא רואים בה הרבה מעבר לבחורה יפה. אפילו אנשים כמו גרג או רוג'ר, ובמיוחד אחרי שבפרק הקודם היא איבדה גם את הסיכוי לתפקיד מאתגר יותר. 

דון מחזיר הביתה את ילדיו אבל עוזב שוב מיד. הוא מבקש מבטי למצוא פתרון לנושא כדי לדעת מה להגיד לילדים, ומיד שולף סיפור על מעבר לפילדלפיה. בטי מופתעת מהמהירות והקלות שבה הוא מצליח להמציא שקר, מה שכנראה מחזק אצלה את ההבנה שמדובר במקצוען.

פרדי מגיע להתנצל בפני פגי. בשיחה ביניהם היא יושבת ומקלידה מסמך, ממש כמו בימיה כמזכירה, והוא עומד ומצולם בזווית נמוכה – למרות שפגי הייתה עדה לרגע שפל שלו, היא עדיין נחותה ממנו. באותו זמן, פחות או יותר, רוג'ר מחליט שצריך לפטר את פרדי, אחרי שפיט בא להלשין על עלילות השתיין. היחיד שמתנגד לצעד הזה הוא דון, ששוב מפגין אנושיות ודאגה לזולת. בהמשך הוא גם נוזף בגברים שצוחקים על המקרה - ושוב לא ברור האם מדובר בבדידות שמשפיעה עליו, או שהוא פשוט בן אדם שמתחשב בכולם, מלבד באשתו. 

קרלה מבינה מה קורה בין בני הזוג דרייפר ומציעה עזרה מנסיונה כנשואה ותיקה. היא מייעצת לבטי פשוט לצאת החוצה ולראות שהעולם עדיין קיים בחוץ. בטי אכן עושה את הצעד ויוצאת החוצה לרכיבה, שם היא פוגשת את ארתור ומזמינה אותו לארוחת צהריים עם שרה בת' אותה היא מציגה כאומללה שזקוקה לעידוד (למרות שבעצם היא זו שצריכה אותו). 

בארוחת הערב בה רוג'ר מודיע לפרדי על החופשה הכפוייה שלו, אנחנו מגלים עד כמה פרדי ותיק בחברה - עבד בה עוד כשאבא של רוג'ר היה הבוס. הוא מנסה להבין מה הוא אמור לעשות עכשיו, ודון מנסה לשכנע אותו שמדובר בהזדמנות להתחלה חדשה בחיים ולעודד אותו. כשהשלושה מגיעים לבר, רוג'ר ודון שותים ומנהלים שיחה רצינית. רוג'ר מבין מה קורה אצל דון בבית, כי גם הוא עבר את זה בעצמו. נישואין זה לא מצב טבעי, רוג'ר אומר, אבל אנחנו עדיין עושים את זה. למה? מקשה דון. לא יודע, עונה רוג'ר. אולי הילדים. אחר כך דון פוגש את ג'ימי בארט ומכה אותו. עד כדי כך הוא לא מוטרד ממה שעשה ומרגיש שהוא זה שפגוע. הוא לא מעוניין ליישם את ההצעה שלו לפרדי ולראות במשבר שלו הזדמנות להתחלה חדשה, הוא מעוניין להחמיר את הבעיה של עצמו. 

שומע? אנחנו הולכים לפטר אותך. רוג'ר, פרדי ודון (צילום מהאתר הרשמי)


אחרי שפרדי הולך, השיחה בין רוג'ר ודון ממשיכה. אני לא מרגיש רע בכלל, דון אומר. רק הוקל לי. מתוך שכרות הוא טוען שצריך להמשיך הלאה ולחיות, כי מי יודע כמה זה יימשך. כנראה שהוא לא הולך ליישם את העצות של עצמו, אבל רוג'ר מבין בדיוק על מה הוא מדבר, בתור אחד שעבר שני התקפי לב, ועובד מאוד קשה על השלישי.

כתוצאה ישירה מהפיטורין של פרדי, פגי מקודמת ומקבלת את כל העבודה שלו. כנראה שההערה על מרילין מונרו בתחילת הפרק עזרה, ודון מתרשם שהיא רצינית וסומך עליה. פגי לא מקבלת את הבשורה כל כך טוב, גם כי היא כועסת על פיטוריו של פרדי ובעיקר כי היא חסרת בטחון. דון נותן לה עצה – אל תרגישי רע עם זה שאת טובה בעבודה שלך. גם אותה הוא משחרר לשלב חדש בחייה, וביחד עם בובי בארט, ג'ואן והאב גיל, הוא מצטרף לשלל העצות שפגי מקבלת בפרקים האחרונים ושיעזרו לה להתקדם בעבודה ובחיים.

פגי יוצאת בסערה למשרדו של פיט, שם הוא – איך לא – שרוע על הספה שלו. אם לא פרדי, היא אומרת, עדיין הייתי מזכירה. ואם לא אני, עונה לה פיט, עדיין היית קופירייטרית זוטרה. תקבלי העלאה ואולי את המשרד שלו. פיט תמיד חושב על התועלת האישית ולא על דאגה לזולת. 

שרה בת' וארתור נפגשים לארוחת הצהריים. היא בכלל לא ידעה שהוא מגיע, ואין סימן לבטי בסביבה. אנחנו מגלים שהיא בכלל בבית עם הילדים, מנתקת את הטלפון ומשאירה את שניהם לבד בארוחה. בטי אמנם עברה שינוי והיא עומדת על שלה מול דון, אבל עדיין אין לה אומץ ולנהל רומן, אז היא מסדרת אחד לחברה שלה.

האחרון בסדרת הספה הוא דון, שמנמנם בשעת העבודה. מונה מתפרצת למשרד שלו וכועסת על מה שאמר לרוג'ר על להמשיך בחיים – הוא עוזב אותה לטובת מזכירה. וכשהיא יוצאת החוצה אנחנו גם מגלים איזו מזכירה – ג'יין. אכן, בחורה כל כך דיסקרטית שאף אחד לא ידע שיש לה רומן עם הבוס. דון כועס ונסער, ומודיע שהוא לא רוצה שג'יין תעבוד אצלו יותר. בכל מקרה, עכשיו כשברור שהיא האשה החדשה בחייו של רוג'ר, אין באמת סיבה שהיא תמשיך לעבוד, היא קיבלה את מה שרצתה, וכסף הוא הרי לא בעיה ממילא. אפילו ג'יין מקבלת התחלה חדשה. ודון? רק הוא נשאר אותו דבר.




נקודות למחשבה:

-          פיט מספר בישיבה שלאחד הלקוחות נולד תינוק. סאל שואל: בן או בת? פיט רואה בכך משפט מעולה להתחנף ללקוח ורושם לו לשאול. אצל פיט אין אנושיות, רק אינטרסים, ואת זה אנחנו גם רואים בשיחה שלו עם פגי. אולי זה ההבדל בינו לבין דון.

-          רייצ'ל צצה פעמיים בפרק הזה: בפעם הראשונה, כשג'יין קונה לדון חולצות, אנחנו רואים את לוגו החנות על השקית, ובפעם השנייה, כשדון נכנס לבר הוא מכנה את עצמו בלי היסוס טילדן כץ – בעלה של רייצ'ל. האם זה מי שהוא רוצה להיות? אולי אם רייצ'ל הייתה רוצה אותו, הוא היה עוזב בשבילה את בטי? הוא עצמו אמר שהעניין היה שונה לחלוטין אם הוא היה מאוהב.

-          כשג'ימי רואה את דון הוא מכריז, "הנה האיש בחליפת הפלנל האפורה". ואכן, יש הרבה דמיון בין השניים. ג'ימי יודע על מה הוא מדבר.

-          מונה ורוג'ר היו נשואים 25 שנה. סביר להניח שהיא לא טיפשה ויודעת שהוא בגד בה במשך השנים האלה (רוג'ר בעצמו מספר שהוא נזרק מהבית בעבר) – האם היא מעדיפה להמשיך ולהדחיק במקום לסיים את הנישואין? האם זה העתיד שבטי אמורה לצפות לו? ולמה דון רוצה לפטר את ג'יין? הוא מרגיש אשם על שפירק נישואין אחרים, אבל לא מתייסר על שלו?
 


 



עתידות (ספויילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

המשך עונה 2:

למרות שההבדלים בין פגי לפרדי מודגשים בשיחה שלהם, הכל מתהפך כשהיא מקבלת את העבודה שלו, וכמו שפיט חזה – בהמשך גם את המשרד שלו. 



3 תגובות:

  1. ועוד נקודות (יתכן שהן ממש לא קשורות): בוסטון ופילדלפיה שתיהן צצות פתאום בפרק הזה וכל אחת פעמיים. לדון ורוג'ר יש פגישה (אותה אנו לא רואים) עם בוסטון אדיסון, ובשיחה עם בטי דון מציע לספר לילדים שנסע לפילדלפיה. אחר כך דווקא פרדי הוא זה שמעלה את ההצעה לנסוע לפילדלפיה או בוסטון. האם יש כאן קשר?
    בנוגע לרומן של שרה בת עם ארתור, לא הייתי אומר שזה קשור לחוסר האומץ של בטי אלא יותר למשהו נקמני. היא מחפשת להרוס את שרה בת (כפי שיקרה בהמשך) המשועממת. ואגב, אולי אני טועה, אך כשהיא מתובננת מרחוק על ארתור, זה נראה שהוא משוחח עם שרה בת אך אחר כך אומר שכבר לא ראה אותה מספר ימים.
    גם בטי וגם דון מנסים להסתיר מהסביבה את מצבם. הם לא שלמים עם זה. בטי לא מספרת לשרה בת על כך ומתכחשת לענין בפני קרלה (עוד נקודה בפרק הזה שכנראה - כמו ההפשרה של הקרח במקרר באה לרמז על נושאים שהיו בסיקסטיז - גם קרלה וגם הוליס - נער המעלית, מעזים לדחוף את עצמם לתוך ענייניהם של הלבנים), ודון מתכחש לזה בפני עובדיו במשרד וגם אחר כך בפני רוג'ר עד שהוא כבר מותש מרוב שתיה. ובטי אומרת לדון "חשבתי שאתה יכול לשכנע כל אחד בכל דבר" - המפתח שלו לחזרה הביתה, אם תשכנע אותי אני עדיין מוכנה להשתכנע. אך דון בכלל לא בטוח שהוא רוצה לחזור לזה "אני מרגיש בעיקר הקלה" הוא אומר לרוג'ר ויקח הרבה זמן עד שיצליח לזהות את רגשותיו באופן סופי ולעשות את מה שצריך כדי לחזור הביתה.
    וישנה גם הפרידה מפרדי. דון ורוג'ר יוצאים מעורם כדי להפוך אותה למינימום ההכרחי, מבלים איתו ערב שלם (מה הסיפור עם משחק הקלפים החשאי? זה אסור בניו יורק?), כזה שבסופו דווקא רוג'ר הוא שמחליט לפרק את החבילה - המקבילה ההפוכה מבטי. בעוד בטי אינה מחפשת רומן בשלב זה, ומארגנת אחד כזה לחברה, הרי שרוג'ר ממהר לחטוף את ג'יין מבין ידיו של דון, הוא חושש שמא דון יהפוך פתאום למעוניין?
    ויש עוד משהו, כשפגי מתקבלת לעבודה ג'ואן מסבירה לה שעליה להצטייד בכדורי סודה (? - אלה הנמסים ואמורים לסייע להתאוששות מהנגאובר?) כדי לסייע לבוס שלה. כשהיא נכנסת אליו לקבל את הקידום, דון יושב עם כוס כזו - כעת פגי צופה בו (ובראשית האלכוהוליזם שלו - שיגיע לשיאים של הרס עצמי בפרק המזוודה כששוב דון לצידה. ומה שמעניין גם הפרזנטציה שהיא עושה כעת במקום פרדי וזוכה לכזו הצלחה בה - היא פרזנטציה של מזוודה) אך אינה קשורה לזה.
    מה נאמר? זו אכן סידרה עמוקה שאפשר להפוך בה כל אבן ולחפש משמעויות שיתכן שאפילו הכותבים לא חשבו עליהן...

    השבמחק
    תשובות
    1. ועוד נקודה אחת (בסוף אצטרך לפתוח בלוג משלי :) כחלק מהתסכול והבלבול של בטי, היא מנסה לפרוץ את המגירה הסודית של דון. אולי שם תצליח למצוא סוף סוף את סודותיו הכמוסים, אך לא מצליחה. בהזדמנות הבאה שלה לפרוץ אותה היא תעשה זאת ותגלה את סודו האמיתי של דון - זה שגילויו ינתק את הקשר בינהם באופן סופי. ומה שנעיין שאחד מנשואי הסוד הזה - ארצ'י ויטמן - אביו של דון, צץ גם הוא בפרק הזה כשאת הסנוקרת שדון נותן לג'ימי הוא מספר שלמד מאביו השיכור.
      ומשהו אחד נוסף (בתקוה שאחרון...) דון מביע גועל של ממש מההחלטה של רוג'ר להינשא למזכירה. בלשב הזה בחייו דוחה אותו לחשוב על כך - אנו זוכרים את תגובתו לזה שפגי מלטפת את ידו בפרק הראשון "אני הבוס שלך", ומג'יין הוא ממש מתעלם "אני מתעלם מהם עד שהן חודש כאן" - עד שהיא הופכת למשרתת של ממש וגורמת לו קורת רוח עם החולצות שקנתה לו. אך בסופו של דבר כשיתדרדר סופית בעונה הרביעית, הוא יאנוס אחת (אליסון) ויתחתן עם אחרת - (מייגן). כנראה שהוא באמת מתדרדר כמו בפתיח...

      מחק
    2. ויש עוד (אני לא מפסיק לחפור...) עוד הרים גדולות בארה"ב מוזכרות בפרק הזה, אולי כדי להבליט עד כמה ניו יורק ("העיר שבה הכל טוב יותר" - כלשונו של ויליאם - גיסו של דון בפרק הבא, וזו שדון עומד לברוח ממנה בפסופו של אותו פרק )היא המלכה - כזו שרוג'ר מרים כוס לחייה. כך פרדי מספר לנו על אביו שהיה שואל מי רוצה לנסוע לממפיס, על כך שהם גרו בספרינגפילד רק תקופה קצרה, והסיסמה לפאב ההימורים - זו שכשרוג'ר שכח אותה היא עלתה לו ב25$, היא מילווקי.
      ויש גם את האבות - פרדי מספר על אביו שהיה מוכר כרטיסי ברכה, רוג'ר על אביו שלא חיבב את פרדי ואז כן, ורק דון לא יכול לספר על אביו ישירות והוא נאלץ להחביאו תחת השם "ארצ'יבלד ויטמן". שכמו אביו של רוג'ר היה שיכור כל ימיו. אבל יש שיכור ויש שיכור...

      מחק